תפריט
(כתבה מתוך עת-מול עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל גיליון 260 ינואר 2019)
ראש וראשון למושבי העובדים בארץ ישראל
בלב השרון, בין מבנים רבי קומות של כפר סבא והוד השרון, שוכן מושב כפר מל"ל שמציין בימים אלה 100 שנים להיווסדו. ראשיתו בחקלאים קשי יום בני העלייה השנייה, שעיבדו את אדמותיו תוך קשיים מרובים על רקע התקפות ופרעות של ערביי הסביבה.
בקיץ 1912 עלו על הקרקע 12 חברים במטרה להקים מושב על אדמות הועד האודיסאי (ארגון חובבי ציון). לכל פועל הוקצו כ=2.5 דונם והלוואה בת 1,000 פרוטות לבניית בית. על מפה שהכין אינג'יניר שכנוביץ חתומים בצלאל יפה בשם חברת "גאולה" וד"ר יהושע טהון ויצחק-אביגדור וילקנסקי (וולקני) בשם החברה לפיתוח פלשתינה בע"מ (The Palestine Land Development Company Ltd).
עם העלייה על הקרקע החלה חפירת הבאר הראשונה שלוותה בתלאות מרובות. חוזה החפירה נחתם עם אפרים גילר, איש המושבה עקרון (לימים מזכרת בתיה), אך כיוון שלא נמצאו מים בעומק סביר ועקב דרישות לתוספת כספית, חלו עיכובים בחפירה ובבנייה.
המושב החל כמושב פועלים ונקרא 'עין חי'. חברי המושב היו עובדים שכירים של בעלי קרקעות מפתח תקווה, והם נטעו עצי שקדים ואקליפטוסים. העבודה במקום הייתה עונתית ובשאר הזמן נאלצו למצוא עבודה אצל איכרי פתח תקווה וכפר סבא. הם חלמו להפוך את המושב למושב עובדים, שלא כדוגמת מושבי הפועלים, כפר גנים ונווה יעקב שקדמו לו.
כפר מלל, העובדים בהפסקת אוכל ברפת, 1921 (אוסף קלוגר, אצ"מ)
התפתחות רעיון מושב העובדים
יסודו של רעיון מושב העובדים נרקם ככל הנראה ברעיונותיהם של כמה הוגים. פרנץ אופנהיימר, יליד ברלין, רופא, כלכלן וסוציולוג, הוגה רעיון הסוציאליזם הליברלי-ציוני, ומניח היסודות להתיישבות השיתופית בקואופרציה במרחביה דיבר על שלושה יסודות של המפעל ההתיישבותי של הציונות: עזרה הדדית, יסוד רחב של קרקע ובעלות לאומית על הקרקע. אופנהיימר ביטא את רעיונותיו כבר בשנת 1902 בפני הרצל, ובקונגרס הציוני השישי בבזל בשנת 1903 העלה אותם בפני באי הקונגרס.
יצחק אביגדור ווֹלקני-וילקנסקי יליד ליטא, היה חלוץ המחקר החקלאי בארץ ישראל ומהוגי רעיון מושב העובדים. על שמו מכון וולקני, המוסד הגדול ביותר בישראל העוסק במחקר חקלאי.
וילקנסקי-וולקני דיבר עוד ב-1909 על הצורך להקים משק רב ענפי שיקיים את עצמו בחקלאות אינטנסיבית, בהיקפים גדולים ותוך מגוון של גידולים על אותו תא שטח באופן מחזורי, כדי שלחקלאי תהיה תעסוקה במשך כל השנה. את רעיונותיו סיכם בספרו "בדרך", שאותו פירסם ב-1918, וב-1921 פירסם את התאוריה הפרגמטית של מושב העובדים בסדרת מאמרים בעיתון 'הפועל הצעיר'. וילקנסקי ראה במושבי הפועלים שלב הכרחי בדרך ליצירת מושבי עובדים.
אליעזר לִיפָּא יָפֶה נולד בבסרביה שהייתה חלק מרוסיה. הוא השתתף בקונגרסים הציוניים הראשונים. ב-1919 פרסם את 'החוברת ליסוד מושבי עובדים', ובה ניסח לראשונה באופן מעשי את עקרונות מושב העובדים. ב-1921, הציג את רעיונותיו בקונגרס הציוני ה-12 שהתקיים בקרלסבאד. בקונגרס זה אושרה ההחלטה על רכישת אדמות עמק יזרעאל.
ניתן אם כן, לעקוב אחר התפתחות רעיון מושב העובדים, החל מאופנהיימר דרך וילקנסקי ועד יפה, שיישם את עקרונותיו הלכה למעשה בנהלל. לאורך השנים נעשו ניסיונות להקמת מושבי פועלים והפיכתם למושבי עובדים תוך קשיים מרובים: הן מבחינה אידיאולוגית תוך ויכוחים בינאישיים בין ברל כצנלסון, יצחק וילקנסקי, ארתור רופין ואליעזר יפה, והן מבחינה מעשית של רכישת קרקעות והשתייכות לגופים לאומיים.
ייחודם של מושבי העובדים היה בשמירה על חמישה עקרונות מהותיים: התיישבות על קרקעות הלאום, משק מעורב, עבודה עצמית, עזרה הדדית ושיווק משותף. בוועידה השלישית ובוועידה הרביעית של הסתדרות "פועלי יהודה" נקבעה לראשונה מדיניות יישובית להקמת מושבי עובדים. נהלל, שעלה על הקרקע במחצית השנייה של 1921, נחשב אמנם למושב העובדים הראשון שהוקם על פי הנחיותיו של יפה, אך תורת מושב העובדים החלה את דרכה יותר מעשור קודם לכן.
כפר מלל, הרחוב הראשי, 1920 (אוסף קלוגר, אצ"מ)
מעין חי לכפר מל"ל
ברל כצנלסון שהיה תלמידו של וילקנסקי, הוא שטבע ככל הנראה לראשונה את המונח "מושב עובדים" בוועידה השלישית של פועלי יהודה (1912). במכתבו ליהושע טהון, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, הוא שואל כיצד ניתן למשוך את יק"א להשתתף ביצירת מושב עובדים בעין חי על אדמת קק"ל.
ב-4.2.1914 פנה יצחק איזיקוביץ, חבר ועד מתיישבי עין חי, בשאלה לטהון לגבי האפשרות להלאמת הקרקע ששייכת לחובבי ציון. טהון השיב לו שאין "עיכוב פרינציפיוני שקק"ל תקנה את אדמת חובבי ציון בעין חי". (מכתב 11.2.1914)
זמן קצר לאחר מכן פנה איזיקוביץ לטהון במכתב ארוך ובו הוא מציע להלאים את אדמות עין חי על ידי העברת הבעלות לידי קק"ל. במכתב הוא מעלה מספר אפשרויות והוא מסכם וכותב: "כך יוכלו לחיות מעבודתם אצל עצמם, לא אצל אחרים […]. האדמה נשארת לעולם של הלאום". ניתן לראות שתושבי עין חי הבינו היטב מהי המשמעות של מושב עובדים.
במקביל, נכתב זיכרון דברים ובו מספר סעיפים, ביניהם: הגדלת המגרשים לבנייה, מתן הלוואות לבנייה על ידי חובבי ציון וקק"ל, וכן הודעה על החלטת ועד חובבי ציון לשנות את שמו של היישוב מעין חי לשם שיישא את שמו של משה לייב לילינבלום, שהיה מראשי חובבי ציון. אחת ההצעות של אחד החברים הייתה לקרוא לישוב "חבצלת" שהוא תרגום של לילינבלום, אלא שהם חששו שיחשבו שהשם הוא לכבודו של פרומקין עורך עיתון "החבצלת". לבסוף הוחלט לשנות את שם הישוב ל"כפר מל"ל" וכך הוא נקרא מאז 8.10.1914.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכנסו כל תכניות ההתיישבות להקפאה. קק"ל לא הספיקה להעביר על שמה בטאבו את האדמות מאגודת חובבי ציון. מתוך המכתבים והפרוטוקולים עולה שרצון המתיישבים בשיתוף הגופים המיישבים היה נתון להפיכת כפר מל"ל למושב עובדים. השלב הראשון אמור היה להיות הלאמה של אדמות המושב. עד למלחמה נרכשו כ-4,800 דונם בסביבות כפר מל"ל, ובמהלכה, הכשרת היישוב דאגה להחזקת אנשי מושב הפועלים שטיפלו במטע השקדים ושמרו על שאר האדמות בסביבה. באמצע שנת 1916, בעקבות הקשיים הרבים, עזבו הפועלים את המושב והותירו את האדמות ללא טיפול והשגחה.
ב=1918, לאחר תום המלחמה וסגירת החווה בבן שמן, רוכזו הפועלים בחווה בחולדה שבה שהו באותה עת חברים ממפלגת "הפועל הצעיר" שהתכוננו לעלות להתיישבות בעמק יזרעאל. ביניהם היו גם ארבעה חברים "בלתי מפלגתיים". ב-1919, לקראת רכישת האדמות בעמק יזרעאל על ידי חנקין, נקראו חברי "הפועל הצעיר" שישבו בחווה בחולדה להתכונן לעלייה לקרקע ולהתיישבות בעמק.
החברים ה"בלתי מפלגתיים" שהיו בחולדה: זילברג, סגלוב, וילנסקי וגולדברג, נקראו להרצפלד, שעמד בראש "המרכז החקלאי". הוא הודיע להם שגם הם צריכים להתכונן לעלות להתיישבות. לאחר שהם סרבו להצעתו להצטרף לאחת הקבוצות (דגניה וגן-שמואל), הציע להם הרצפלד לעלות לאדמות עין חי, שהיה ריק ממתיישבים, ולהקים במקום מושב עובדים לפי התוכנית של אליעזר יפה.
ארבעת החברים פנו לחברי עין חי בגלגולו הראשון והציעו להם להצטרף אליהם להקמת המושב, אך רק שניים נענו לקריאה: א. ד. וולמן (יצהר) ודוד לבקוביץ (לביא). הקבוצה הצליחה לגייס עוד 12 חברים, סה"כ 18, ובשנת 1919 חודשה ההתיישבות על אדמות כפר מל"ל, ליד הבאר שנחפרה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. חלק מהאדמות היו בבעלות ועד חובבי ציון וחלק בבעלות הכשרת היישוב. היו גם מספר חלקות בבעלות אנשים פרטיים מפתח תקווה. בהנהלת קק"ל כבר התקבלה החלטה על רכישת חלק מהאדמות הללו אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה עצרה את המהלך.
בדו"ח לוועד הצירים לארץ ישראל מב' שבט תר"פ (22.1.1920) נמסר שקבוצת המתיישבים מנתה 14 חברים, ו-4 חברים נוספו במהלך אותה שנה. בחודשי הסתיו הם זרעו את תבואות החורף: שיבולת שועל ובקיה. סביב החצר נזרעו ירקות חורף. לקראת הקיץ זרעו את תבואת הקיץ וכן ייעדו שטח למקשת אבטיחים. בנוסף לכך היה להם משק חי: הם הקימו מכוורת דבורים, ברשותם היו ארבעה סוסים ושתי פרות שסיפקו את צריכת החלב של אנשי הקבוצה. בנוסף למשק המעורב, הם קיבלו לעיבוד גם ארבעה כרמים שהיו שייכים לאגודת תקוות ישראל ויער אקליפטוסים שניטע על ידי המחלקה לחקלאות של ועד הצירים. הם היו עסוקים גם בבניית בתי האבן הראשונים. האדמות שאותן עיבדו היו בבעלות חובבי ציון שאפשרו למתיישבים לעבדן תוך הבנה שבזמן הקרוב הן תירכשנה על ידי קק"ל. ואכן, עד סוף שנת 1920 היו בבעלות קק"ל כ-1,250 דונם בשטחי כפר מל"ל.
ניתן לראות שבשלב השני של ההתיישבות בכפר מל"ל, בשנת 1919, המושב התבסס על עבודה במשק מעורב שכלל מרכיבים רבים שאיפשרו עבודה רציפה לאורך השנה. בשנה זו פעלה הקבוצה כקומונה עם קופה משותפת.
בכ"ה ניסן תרפ"א (3.5.1921), עקב ידיעות על פורעים ערבים שמתכננים לפשוט על כפר מל"ל ועל כפר סבא, פונו האנשים לפתח תקווה. באותו לילה פשטו הערבים על שני היישובים, שדדו, בזזו והעלו אותם באש.
עם תום הפרעות, בסוף 1921, שבו המתיישבים לכפר מל"ל. זמן מה התגוררו באוהלים בכפר סבא ומידי יום הלכו לכפר מל"ל. הם בנו צריף משותף למטבח ולסוסים ליד הבאר. בהמשך בנו מחדש את שלושת הבתים שנהרסו בפרעות: שני בתים עבור משפחות תפוחי ובוגין, והבית השלישי לכל הרווקים. בהמשך בנו 15 צריפים למגורי הרווקים.
בין כפר מל"ל לנהלל – למי הכתר?
בעיתון הפועל הצעיר התפרסמה תלונה שמשקפת את תחושת התסכול והאפליה שנבעה כנראה מהשתייכות המתיישבים בכפר מל"ל אל ה"לא מפלגתיים":
אין מזל לעין חי. ישנם מקומות של התיישבות בארץ ישראל, הידועים לכל העולם, כולם מתעניינים בהם ובגורל המתיישבים. כל המוסדות שלנו ושל ההסתדרות הציונית מטפלים בהם ומתעניינים אפילו באופן החיים במקומות האלה ובשיפורם. ולעומתם יש מקומות שמהותם וכוונתם היו צריכים לתפוס אותו המקום בין צבורנו כמו המקומות הראשונים, כי אין בין הראשונים והאחרונים אלא שינוי שם בלבד, ובכל זאת המקומות האלה, שגם הם מיושבים באנשים, שהציגו להם כמטרה עבודה עצמית ועזרה הדדית, כאילו נשכחו מלב כולם, אין מתעניינים בהם באותם המרץ והרצון, הדרושים לביסוסם וחיזוקם. ובין המקומות הללו תופס את המקום הראשון המושב "עין חי", או כפי שנקרא כפר מל"ל.
(שבט תרפ"ד, 1924)
ייתכן שבשל אותה אפליה והשכַּחה מהלב, נהלל הוא שהוכתר כמושב העובדים הראשון. חלוצי נהלל, וביניהם אליעזר יפה, עלו על הקרקע בח' באלול תרפ"א (11 בספטמבר 1921). היותו של יפה חבר בקבוצה שהקימה את נהלל תרמה לקשירת כתר הראשוניות למושב עובדים זה, למרות שאנשי כפר מל"ל חידשו את ההתיישבות על אדמות עין חי כמושב עובדים שנתיים קודם לכן בשנת 1919, הן ברוח והן במעשה כמענה לפנייתו של הרצפלד. ברור שמטרתם של אנשי כפר מל"ל הייתה להקים מושב עובדים על כל עקרונותיו. המכשולים הבירוקרטיים ברישום הבעלות על הקרקעות על שם הקרן הקיימת היו רק להלכה אך לא למעשה. על פי בדיקה של נסחים היסטוריים במשרדי הטאבו עולה שרק ב- 14.6.1933 נרשמו הקרקעות הנ"ל על שם קק"ל תחת ההגדרה "רישום בעלות לאחר הסדר". בפועל נוהלו הקרקעות וייעודן כקרקע לאומית, במעורבות עמוקה של הקרן הקיימת עוד בשלב הראשון להתיישבות כפר מל"ל, לפני מלחמת העולם הראשונה. המשק המעורב בכפר מל"ל כלל מגוון של תבואות קיץ ותבואות חורף וכן משק חי שאיפשר תעסוקה רב-עונתית ולאורך כל השנה. כפר מל"ל הוקם כמושב עובדים כבר בשנת 1919, והוא מושב העובדים הראשון בארץ ישראל.
כפר מלל, באר המים הראשונה (נחלת הכלל)
לעיון נוסף
ד"ר יואל פיקסלר – בעל תואר שלישי במחלקה לארכאולוגיה ולימודי ארץ ישראל. פרסם מאמרים רבים על העת העתיקה ועל ההיסטוריה של העת החדשה מהעליות הראשונות ועד ימינו. גמלאי מתנדב ברשות העתיקות ובארכיון לתולדות רחובות.
מהחדשות: כפר מל"ל נגד נהלל – קרב המאה.
© 2019 כל הזכויות שמורות למוזיאון עין חי – כפר מלל
עיצוב, פיתוח אתר וחווית משתמש: אלס בניית אתרים else.co.il